החלטה בתיק בר"ע 2287/06

1.      בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים (סגן נשיא כב' השופט ר' כרמל), בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לשנות את סדר הגשת תצהירי העדות הראשית, באופן שתצהירי המבקשים יוגשו רק לאחר שהתובע ייחקר על תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמו.

2.      ביום 26.4.06, החליט בית המשפט קמא במסגרת קדם משפט, כי הצדדים יגישו את העדויות הראשיות מטעמם בתצהירים. בהחלטה נקבע כי תחילה יוגשו תצהירי העדות מטעם התובע ו - 30 יום לאחר הגשת תצהירים אלה יגישו הנתבעים, הם המבקשים בבקשה זו, את תצהירי העדות מטעמם.

3.      ביום 25.5.06, עוד לפני הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, בקשו המבקשים מבית המשפט קמא לשנות את סדר הגשת התצהירים ולהורות כי עדויות הנתבעים יישמעו מבלי שהנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית. לחלופין ביקשו הנתבעים (המבקשים בהליך זה) לדחות מועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם עד לאחר השלמת עדויות התובע.

4.      ביום 22.6.06, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי לא מצא בנימוקים שבבקשה לשינוי סדר הגשת התצהירים ולפטור הנתבעים מהגשת תצהירי עדות ראשית משום בסיס להיעתר לבקשה. בית המשפט קמא דחה (ביום 2.7.06) גם בקשה נוספת של המבקשים אשר ביקשו להאריך את המועד להגשת תצהיריהם עד לאחר מתן החלטה סופית בערעור שהם מבקשים להגיש על ההחלטה מיום  22.6.06 . על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.      בבקשתו זנח ב"כ המבקשים את הבקשה לפטור את המבקשים מהגשת תצהירי עדות ראשית והוא מיקד טענותיו בבקשתו לעניין סדר הגשת התצהירים בלבד. לעניין זה טוען ב"כ המערערים כי תקנות 158 ו - 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 אשר מסמיכות את בית המשפט להורות על הגשת עדויות בתצהירים, לא באו לשנות מסדר הבאת הראיות במשפט אזרחי, כפי שהוא קבוע בסעיף 158 לתקנות הנ"ל. משמע, על פי סדר הטיעון הרגיל, תחילה מוצגות ראיות התובע ורק לאחר השלמת הצגתן של ראיות אלה, מוצגות ראיות הנתבע. לאור כלל זה, טוען ב"כ המבקשים, בהעדר טעם מיוחד לא היה מקום לשינוי סדר הבאת הראיות הרגיל. ב"כ המבקשים סומך טענותיו אלו על פסיקת בית המשפט העליון ברשות ערעור אזרחי 6283/93 ד. דני חברה לבניין נ' מנהל מס ערך מוסף , פד"י מח (1) 639 (להלן - עניין דני) ופסיקה נוספת שנפסקה בעקבותיו. במקרה הנוכחי, מוסיף ב"כ המבקשים וטוען, במרכז המחלוקת בין הצדדים עומדת שאלת מהימנות העדויות, שיקול אשר מצדיק לשנות מסדר הבאת הראיות כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא. לעניין דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת התצהירים עד למתן החלטה בערעור, טוען ב"כ המבקשים, שהחלטה זו יוצרת מצב שאם יזכו המבקשים בערעורם, לא ניתן יהא עוד לממש את פסק הדין בערעור.

6.      בפרשת דני קבע בית המשפט העליון, כי תקנות 143(5), 168 ו - 169 (המקבילות לתקנות 168 ו - 169 דהיום), אינן גורעות מאומה מסדר הבאת הראיות הרגיל הנזכר בתקנות 158 ו - 159. עם זאת, נקבע באותו פסק דין שלבית המשפט נתון שיקול דעת להורות מלכתחילה לשני בעלי הדין, או רק לאחד מהם, "להקדים ולהגיש תצהיר" של עדיהם. במקום שבו יידון המשפט במפוצל, נקבע בפסק הדין, יטה בית המשפט להורות בגדר התקנות האמורות שתחילה יקדים התובע ויגיש תצהירים ורק לאחר גמר עדויות התביעה יגיש הנתבע את תצהיריו. לעומת זאת, באותם מקרים שבהם אמור ההליך להישמע, כמצוות תקנה 152(א), כחטיבה אחת, יטה בית המשפט כבר מלכתחילה להורות לשני בעלי הדין להקדים ולמסור את תצהירי עדיהם.

7.      עם זאת בפועל הפרקטיקה הרווחת בבתי המשפט היא להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית במדורג, באופן שתחילה מגיש התובע את תצהיריו, לאחר מכן מגיש אותם הנתבע, כאשר הגשת תצהיריו של הנתבע מתבצעת ככלל עוד לפני שעדי התובע נחקרים בחקירה נגדית על תצהיריהם. פרקטיקה זו קיבלה לאחרונה אישור בפסק דינו של בית המשפט העליון ברשות ערעור אזרחי 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (טרם פורסם). באותו עניין נקבע ש"נראה, כי הדרך העדיפה היא לצוות בהחלטה אחת על שני בעלי הדין להגיש תצהירי חקירה ראשית", שכן "אם בית המשפט הולך בדרך זו, ימצאו בפניו בישיבת קדם המשפט הבאה התצהירים מטעמם של שני בעלי הדין. עובדה זו תעצים את יכולתו של בית המשפט לקדם את ההליך". בית המשפט היה ער לכך שבפרקטיקה זאת יש משום סטייה "מדרך ההתנהלות הקלאסית של ההוכחות, שכן התצהירים מטעם הנתבע מונחים בפני בית המשפט עוד לפני שנערכה חקירתם הנגדית של המצהירים מטעם התובע". עם זאת עולה מפסק דין זה, כי זו הדרך הדיונית הראויה לניהול המשפט אף ש"עשויים להיות מקרים בהם יהיה מקום לסטות מן האמור לעיל ולפטור את הנתבע בהגשת התצהירים מטעמו עד לשמיעת עדיו של התובע", למשל, מקום שבו כל עדיו של התובע מסרבים להגיש תצהירים. אולם, ציין בית המשפט העליון, "מובן, כי מקרים אלה יהיו נדירים ויוצאי דופן".

8.      מכאן, שהדרך הנוהגת והרווחת כיום בניהול המשפט היא להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית של כל הצדדים באופן מדורג, כאשר הנתבע מגיש את תצהיריו אחרי הגשת תצהירי התובע, אך לפני חקירת עדי התובע. בית המשפט אומנם רשאי לסטות מדרך זו, אך זאת רק במקרים נדירים, כמו המקרה שבו מסרבים כל עדי התובע לעשות תצהירי עדות.

9.      מכאן, שבית המשפט נהג לפי הפרקטיקה המקובלת אשר תואמת את ההלכה הפסוקה ואין עילה להתערב בהחלטתו.

10.   אשר לבקשת רשות הערעור על סירובו של בית המשפט לדחות את מועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים עד לאחר מתן החלטה בערעור, עניין זה מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וגם כאן אינני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

11.  התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עו"ד בהליך זה בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, יז' בשבט, תשס"ז (5 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: